תחושות וקוצר ראייה
אבחון תחושתי הינו כמו קוצר ראיה. ההבדל הוא, שקצר הרואי, יודע שהוא איננו רואה היטב. וכך יחפש דרכים לשפר את אחוזי הראיה שלו באמצעות; משקפיים, מיקרוסקופ, טלסקופ וכדומה. המאבחן התחושתי לא רק שלא יחפש סיוע לשפר את אחוזי ראייתו והבנתו, אלא יהדוף בנחישות, כל מה שלא מתאים לתחושותיו.
מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא שלעיתים מה שאנו חשים ומרגישים אינו בהכרח בלתי נכון...מכירים את האמרה שגם שעון מקולקל מורה פעמיים ביום את השעה המדויקת.
כמו כן, אנו פוגשים לעיתים מומחה שחש את המתרחש באופן מדויק גם בלי שבצע בדיקה יסודית. למשל, מכונאי מנוסה עשוי משמיעת המנוע לדעת מה התקלה וכיצד לתקן אותה...
פרויד ותכנות רגשי
מזמנו של פרויד ועד היום, הרגשות והתחושות הן חומר הגלם של השיח הפסיכולוגי והתרבותי הנפוץ. למדנו לדווח לכל קהל שהוא, מה אנו חשים, מה מרגישים. "יש לי הרגשה...", "זה מרגיש לי נכון...", "כשהוא אמר לי, הרגשתי ש..", וכה הלאה.
המטפל יקשיב באמפתיה מופגנת ויתעניין "מה עוד אתה מרגיש. ממתי אתה מרגיש ככה...מה זה עושה לך, מה זה מזכיר לך..." השפה הזו מייצרת טקסטים מעין זה: "מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה לעזוב אותו...אבל מן הצד השני אני מפחדת. ובאיזה שהוא מקום אני גם מרגישה אשמה לגבי הילדים..."
השיח הזה מתרחש מתוך אמונה מובנית, שאם המטופל ילעס היטב את שפע רגשותיו, המבוססים על תכנה שהוטבעה בו מילדות, יבין ויעכל ויעלה גירה, ישנה הדבר באופן זה או אחר את המציאות. מה שבדרך כלל קורה הוא שבמקום להשיג שינוי הוא דווקא מדשדש במקומו ומבלה במיחזור חוויות היסוד שלו.
אין כמובן כל נזק בסריקת המערכות התחושתיות והרגשיות כשלעצמן. יתר על כן, יש תרבויות שכפו דיכוי רגשי עלנתיניהם, כמו בתרבות הסינית בתקופת מאו טסה טונג, או בתרבות דתית סגורה ומבודדת. שם הנתינים הופכים להיות חד-ממדיים, מודחקים מאוד או עצורים. עבור בני התרבויות הללו, עצם ההיתר לדבר על מכמני הנפש והדיבוב הפתוח מעשיר את היכולת הרגשית שלהם ומעניק להם מימדים מורכבים יותר וצבעוניים יותר, ובעיקר, אנושיים יותר וזה כמובן מעשה ידידותי.
בבית הספר לידידות בשיטת הפסיכולוג רפי יעקובי במקום אבחון תחושתי רגיל נבחן יחד את שדה האפשרויות ונגלה מה מצוי במאגר היכולות במטרה ליצור שינוי אמיתי בזמן קצר יחסית. פנו אלינו עכשיו לקבלת מידע נוסף.