המנהל הידידותיהתקופה הזו קשה לעובדים. האבטלה וענן הפיטורים מרחפים מעל ראשיהם. בעת כזו יותר קל למצוא לכל אחד מחליף. ב"ארגון הידידותי" מצב זה גורם דווקא לשיפור ול"עליית כיתה". ההבחנה בסדרי העדיפויות נעשית צלולה יותר. האנשים משתדלים להיות במיטבם וכולם מבינים כי להצלחת החברה יש משמעות הישרדותית. האנשים פחות קטנוניים כלומר, פחות אגוצנטריים. עבד כי ימלוך...אך ישנם מקומות עבודה בהם המצב הנוכחי במשק מאפשר למנהלים (זוטרים יותר, בדרך כלל) לרדות בעובדים. רדיה הנעשית בקור רוח, לעיתים באכזריות הגובלת בהתעללות. זוהי התסמונת של "עבד כי ימלוך". אני לא נוגע בנושא זה מן הפן האנושי והחברתי, אלא מן הטעם הברור של טובת החברה. אנשים כאלו גורמים לה נזק שקשה לאמוד אותו. אלו שנהנים לשלוט באנשים אחרים הם בדרך כלל קצרי רואי. הם לא משערים מה אנשים מסוגלים לעשות כאשר הם מרירים ומושפלים. פה ושם מישהו משפיל ראש, מבליג. הוא או היא זקוקים לעבודה בכל מחיר. פה ושם, מישהו מסתלק ולא בא. לעיתים רחוקות מאוד אפילו, מישהו מתאבד. התאבדות הנה לרוב, פעולה תוקפנית. מישהו פוגע בעצמו כדי לפגוע במישהו אחר. במידה מסוימת מטרת פעולתו אפילו מתגשמת. קוראי העיתונים מסכימים מיד שמקום העבודה או הפקיד הממונה, או המפקד בצבא הם בחלקם הגדול איומים. אך רובם הגדול של הקורבנות אינו מתאבד, אלא מתעל את התוקפנות שלו כנגד החברה בה הוא עובד וכנגד המתעלל בו. זוהי נקמה הבאה לידי ביטוי לעיתים במעשים קטנוניים, כשהנוקם מחבל במכונית של המנהל, או בסחורה ובמכשירים של החברה. יותר מכל, התופעה באה לידי בטוי בגניבות. המקופח מפצה את עצמו בכך שהוא נוטל משהו שאיננו שלו. הוא מרגיש כי "מגיע לו". גם אין לו מעצור נפשי להזיק למנהל או לחברה משום שהוא מרגיש שזה "מגיע להם". זאת אומרת, שהמנהל הפוגע בעובד, פוגע בעצם ישירות בחברה ובעצמו. חיוניות המנהל הידידותיכיום יש המון אמצעי פיקוח והשגחה. מצלמות אבטחה מכל עבר מספקות נתונים למאגר, במחשב. זה יעיל, לרוב, כלפי זרים שאינם מתמצאים בדיוק בנעשה. אך העובדים כן מתמצאים ויש להם פרצות המאפשרות להם לנצל הזדמנויות להזיק... יותר חשמל יותר עמלמפעלי האותהורן במערב ארה'ב. מחקר שנעשה לפני כמה עשרות שנים במאה הקודמת...גילה שהגבירו את התאורה, התפוקה עלתה. יופי, מסקנה יותר חשמל יותר טוב. ואז, מישהו עשה מהלך גאוני שתרם רבות לדיוק במסקנות.
|