הרהורים על מגדל בבל

מחשבות אודות אלימות ועל התרבות הלומדת המסוגלת לחולל שינויים.

הרהורים - אלו כל מיני ספקולציות. זו איננה ידיעה אלא דגדוגי מחשבה, כפי שאני מעדיף לכנות את הפעילות המוחית הזו...

הסיפור במלואו מופיע בבראשית (יא, א-ט):

"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחמֶר. וַיאמְרוּ, הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְראשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לא יִבָּצֵר מֵהֶם כּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ".

ישנן הרבה פרשנויות לפסוקים הללו. רובן מנסות למצוא צידוק כלשהו לתגובת האלוהים בכך שהן מציגות את בניית המגדל כחטא. ומה היה חטאו של האדם? ראשית, הוא הפר הוראה קודמת של: "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כלומר, במקום להתפזר האדם בחר להתרכז במקום אחד. שנית, המגדל היה יצירה הומוגנית מידי שבה לכולם מכנה משותף אחד, וכאילו שלא היה בו מקום לפרט הייחודי. והעונש - פיזור האנשים על פני כל הארץ ומניעת האפשרות לתקשר זה עם זה. מתוך כך נוצרו עמים רבים ושונים.
מה שנראה לכל הפחות לעיני, בפסוקים ללא פרשנות הוא שבני האדם גילו שיש להם יכולת ליצור לבנים. יכולת שאפשרה בניה לגובה . בקשו האנשים לבטא יכולת זו במלואה ורצו להקים מגדל גבוה ככל האפשר. הייתה להם שפה אחת ומטרה משותפת שגיבשה את כולם לתהליך צמיחתי והתפתחותי, כך שהיה להם סיכוי סביר להצליח במשימה. אלוהים, משום מה, החליט לשבש את הפרויקט היומרני הזה ובלל את שפתם והפיצם בכל הארץ ללא יכולת לתקשר ולהתיידד זה עם זה.
לא פעם תהיתי מה פשר התגובה הקשה הזו של אלוהים כלפי האדם. להזכירכם לפני כן, נענש האדם קשות וגורש מגן העדן, רק משום שטעם מעץ הדעת. וגם כאן יש לנו סיפור קצת משונה. האלוהים הרשה לאדם ליהנות מגן העדן רק אסר עליו לגעת בפרי מסוים. תעלול די נבזי כשלעצמו, כי כידוע, לכל פסיכולוג מתחיל, שהאיסור דווקא מגביר את עצמת הגירוי והסקרנות מכרסמת עד שקשה להתמיד באיסור ולעיתים אף מתפתים לו. מים גנובים ימתקו. ניתן לשער שאלמלא האיסור האדם היה מטייל בגן העדן עמוס גירויים לעייפה, במעדנייה שעולה על גדותיה, ואולי בקושי היה שם לב דווקא לעץ המסוים הזה. ואילו כך, הוא הולך ומתאפק, הולך ומתאפק, בקושי שם לב למה שמצוי סביבו והוא רק משתוקק לעץ הזה דווקא, עד שכזכור, התפתה לאכול ו...גורש מגן העדן.

מתקבל הרושם כאילו שאלוהים לא כל כך חיבב את הרעיון שהאדם יהיה בר-דעת. אולי אפילו היה מעדיף שיישאר בגבולות שאר בעלי החיים חסרי התודעה, אולי רק בעמדה קצת יותר בכירה.
ואם זה נכון, ונצרף את תגובת אלוהים לאכילה מעץ הדעת לתגובה שלו למגדל בבל, ונגלה שהוא מתנהג כמו הרבה הורים לילדים המתבגרים שלהם.

כפסיכולוג, נתקלתי, לא פעם, בקושי של ההורים לקבל את צמיחת ילדיהם ולהפיק מהם נחת. ישנם מבוגרים שממש לא סובלים את העצמאות המשגשגת של ילדיהם. הם עושים כל מה שביכולתם להצר את צעדיהם ולמנוע אותם מלגדול מהר עוד יותר.
לא פעם צעירים מתפתחים להיות עצמאים בעלי חופש בחירה דווקא משום שלא צייתו להוריהם ולעיתים אף מרדו בהם.

פיצול הכוחות

בסיפור בבל, התגובה האלוהית אכן הצליחה לבלום את היזמות המתפרצת של בני האדם והצליחה לפורר אותם כליל. מאז ועד עתה, איש איש כלוא בצינוק שפתו ותרבותו. הוא מבודד בעולמו, או נזקק למתורגמן נאמן שיתווך בינו לבין שפה אחרת. (ספרי על כל תגליותי בפסיכולוגיה כלואים עדיין בשפה העברית, וממתינים למי שיוליך אותם אל שפות אחרות...)
גם בתוך אותה שפה, נוצרו שפות פרטיות רבות שנועדו רק להקשות על הרבים. שפת עורכי הדין למשל, שפת רואי החשבון, שפת האקדמיה ועוד. לעיתים, כאשר ידיד מסביר לי מה כתוב במסמך כלשהו, זה נשמע ברור ופשוט אחרי ההסבר. אז למה המסמך איננו כתוב בשפה ידידותית כך שלפחות דוברי אותה שפה יבינו בנקל את הכתוב?
תקצר היריעה מלסרוק את כל העשיות שמשרתות אינטרס צר של חברה אחת, על חשבון טובת האנשים. מטען של מכשיר סלולרי זה לא יביא תועלת למכשיר מחברה אחרת. וכך גם במרבית המכשירים האלקטרוניים האחרים, המחשבים ומה לא. בזבזנות עצומה, שאלמלא היא, היו לכל אחד משאבים רבים יותר לטובת רווחתנו.
זהו אך לקט קצרצר מתוצרי הלוואי של פיצול הכוחות אחרי מגדל בבל, ולא הייתי מטריח אתכם בזוטות כאלו. התוצאה האיומה ביותר היא שכל שבט, דת ולאום פיתחו לא רק שפה משלהם, אלא מערכת חינוך פרטית המכשירה את בני העדה לחיות בקרב הדומים להם. וכך, כאשר הם מתחככים באחרים שונים, הם חשים לעיתים סלידה ושנאה עזה, או במקרה הטוב, סתם אדישות.

אנו נתרכז בעוצמה של השנאה המתלקחת בנקודות החיכוך והמוליכה לשפיכות דמים. ואין לנו רגע ללא מלחמה איומה ואכזרית, במקום כלשהו בעולם.

בבית הספר לידידות בשיטת הפסיכולוג רפי יעקובי במקום אבחון פסיכולוגי נבחן יחד את שדה האפשרויות ונגלה מה מצוי במאגר היכולות במטרה ליצור שינוי אמיתי בזמן קצר יחסית. פנו אלינו עכשיו לקבלת מידע נוסף.