תחושת האמונה

ישנן דרגות תודעה. בתשתית נניח עובדות ידועות ובדוקות. אמנם בפילוסופיה יש קושי להגיע לוודאות כלשהי, אך בחיי יומיום לא נתפלסף ונסכים על קיומן של עובדות שאין עליהן עוררין. כגון: זה שולחן וזו מנורה. בנוסף לעובדות הידועות והמוכרות ישנן גם, השערות, חיפושי דרך ואמונות.

יש הממשיכים כל הזמן ללמוד ולהרחיב את גבולות הידע שלהם ויש שלא. יש היכולים לשאת את נטל בורותם וחוסר הידיעה שלהם ויש שלא.

אני, למשל, מומחה כלשהו באיזה תחום ורבע, בנוסף, צברתי מעט השכלה כללית בעוד כמה תחומים ותחביבים ומכאן ואילך משתרעת בורותי האינסופית אל מעבר לקצה האופק. ישנם כל כך הרבה תחומים שאיני יודע אפילו לשאול שאלות אודותם, וישנם כל כך הרבה שאלות שאיני יודע את התשובה עליהן. אם מישהו יבקש לעשות לי בוחן פתע וינחית עלי שאלות מתחום האלקטרוניקה, או יפנה אלי בשפה הפורטוגזית, אקבל ציון אפס. זה הציון שהולם אותי ברגע זה. שאלות בפסיכולוגיה, בפו הדב או בסיפורי דיימון ראניון יניבו הרבה יותר תשובות, רובן, אפילו נכונות.
מאידך, רבים מתקשים לשאת את נטל היקום חסר המימדים הזה שהפרט בו חשוף ערום ועריה לשרירות כוחות איתנים שאין לו שליטה עליהם. חלקם משלימים את החסר להם בידע באמונות שונות וחלקם אף תופרים לעצמם תמונת עולם סדורה וברורה תחת השגחה רחומה כלשהי. עד כאן אין בכך שום רע לדעתי. כמעט כל אחד יוצר לעצמו חממות ביטחון לחצוץ בינו ובין האינסוף. זה שוכן במערה, זה מוגן בדירתו, זה בעיסוקיו ובשייכות למשפחתו, וזה באמונה כזו או אחרת.

אמונה ושכנוע עצמי

לאמונה יש כוח והשפעה שמביאה תועלת כלשהי למאמין. אלו שמאמינים באסטרולוגיה, למשל, אולי ישקיעו יותר במערכת יחסים שיש בה התאמה אסטרולוגית, כלומר, היותם מאמינים, יסיע להם ביצירת קשר ידידותי. באחד מספרי אני דן בתרופת פלצבו הלא היא תרופת דמה. האם פלצבו עוזר? בוודאי שלא. גלולת קמח עם מעט צבע, לא אמור לעזור בריפוי. האם פלצבו עוזר? בוודאי שכן וזו עובדה.
בימי נעורי כשעבדתי כסניטר בבית חולים פנה אלי חולה שרוי בכאבים שאתן לו משהו. האחות שפניתי אליה הודיעה לי שכבר קיבל את כל מנת התרופות שהרופא רשם לו. המשכתי להקשות עליה שהאיש סובל מכאבים ואז פתחה את מגירת הפלצבו, והבאתי לו כמוסה בלוויית כוס מים. חמש דקות לאחר מכן, חלפתי שוב ליד מיטתו ושאלתי לשלומו, "או הרבה יותר טוב, תודה תודה". הייתי המום. מסתבר שכאשר האדם מאמין שהוא נוטל תרופה, זה אכן עוזר. אני שיודע שזה קמח, לי זה לא יעזור.

באותו האופן יהיו שייהנו ממי הברז של הבאבא סאלי, או מהשתטחות על קברות צדיקים.

אך איש לא יעלה בדעתו שאמונה תצמיח רגל קטועה.

מה הבעייה באמונה?

מתי האמונה הופכת לבעיה? כאשר היא נתפסת כעובדה שאין עליה עוררין. כשהמאמינים אינם יכולים לשאת שישנם אנשים שאינם שותפים לאמונתם. כמו אצל סוג מסוים של דתיים שכל חיכוך עם משהו שונה מקרצף את עורם ומגרה אותם לתגובות סוערות ולעיתים גם אלימות. אך גם זה כשלעצמו, לא מהווה בעיה. לכל היותר הם מקללים, יורקים או זורקים אבנים. מתי נוצרת בעיה חמורה ממש? כאשר נוצר חיבור בין אמונה מגושמת כלשהי שכולה מורכבת מסימני קריאה בלבד ובין יכולת - יכולת צבאית, יכולת כספית ועוד. כאן נוצרת תרכובת מסוכנת היוצרת חומר נפץ קטלני ביותר.
אוסמה בין לאדן פלוס הניסיון הקרבי שלו באפגניסטן פלוס כסף יצרו את אל קעידה המתפשטת באופן וויראלי בעולם וזורעת טרור. ולהתחלחל לאפשרות של חיבור בין אירן ונשק אטומי...

בבית הספר לידידות בשיטת הפסיכולוג רפי יעקובי במקום אבחון פסיכולוגי נבחן יחד את שדה האפשרויות ונגלה מה מצוי במאגר היכולות במטרה ליצור שינוי אמיתי בזמן קצר יחסית. פנו אלינו עכשיו לקבלת מידע נוסף.